אגוזן – חמאת בוטנים קרויה על שם אגוז, רק בלביא.
אחד לנפש – שלט שהוצמד למאכלים נחשקים בארוחה בחדר אוכל בשם החיסכון וחינוך הדור לדחיית סיפוקים. במשך הזמן הוסר השלט בשל “גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה”.
ביצת מטפלות – מושג מיתולוגי של ימי שישי, שצופן בחובו מתכון סודי לסלט ביצה ומיונז, המהדרין יוסיפו בצל.
“במקום” – במלעיל, ברירת המחדל למנה העיקרית בארוחת הצהריים. על זה נאמר: הצלחת של השכן טעימה יותר.
גלידה של יום שישי – עוד מתכון סודי ומנצח שמכיל גבינה, סוכר, וניל, מקושט בסירופ שוקולד (שוקולית ומים חמים). ואם נשאר אחרי הארוחה, אפשר ומומלץ להפוך לעוגת גלידה עם שכבות של ביסקוויטים ומים חמים וגלידה. ושלא תקראו לזה גבינה מתוקה!
הרשמה – לפני כל חג או שבת, רשימות על רשימות. החלטות גורליות נחתכות ברגע: האם נאכל דג נסיכה לערב או שניצל לצהריים. לא חשוב שנרשמים חודש מראש, ועד לחג כבר נגמר התאבון…
חלוקה – ביום שלישי פרי, ביום חמישי אוכל לשבת ועוף גולמי, ביום שישי השלמות לשבת. לפני חגים יש ארגז ויש חלוקה ובעיקר יש…תור ורצון לגמור עם זה מהר. גם אם הגעתי עם עגלת שתי קומות (ע”ע) ועגלול, עדיין אין מקום לעוף ולפרי. אז מה אם ב”רמי לוי “עומדים שעה בתור? אצלנו זה תמיד יותר…
לוליפופ וסמרטיז – עם בואם של האמריקאים, הפכו הממתקים האלו למותג “לביסטי”. לוליפופ – סוכרייה על מקל, סמרטיז – עדשים צבעוניים. ברבים: לוליפופים וסמרטיזים. ואל תגידו לנו עדשים, כי לא נבין!
לחמניות בראש חודש – צ’ופר המוגש בארוחת הבוקר מלווה בחמאה תוצרת בית. מטרתו ליידע את החברים שהחמיצו את התפילה שהיום ראש חודש.
לרדת להביא אוכל – בקיבוץ היושב על גבעה, בית הכנסת הוא המקום הכי גבוה, וחדר אוכל – מה לעשות – יותר נמוך. וכך, כל הליכה לחדר אוכל נקראת “ירידה” וכל חזרה ממנו “עלייה”, וכמו שנאמר: “האוכל הוא ירידה לצורך עלייה”.
ממרח צמחוני – ממרח שמרים כתום (בטעם כבד) מאז ועד היום הארוז בקופסאות פח קטנות, בעל ריח ייחודי רק לו. וכמו בהרבה דברים יש לו אוהבים ושונאים.
סטיו – נזיד, גולאש, תבשיל מיוחד המורכב מבשר ותפוחי אדמה. מוגש רק בערב יום כיפור וערב פסח.
תה אנגלי – משקה אפרפר מורכב מתה וחלב, ייבוא של מייסדי הקיבוץ מהאימפריה הבריטית . עלי התה נחלטו בתשומת לב מרובה בקנקן מיוחד סמוך לשעת ההגשה. החברים שתו את המשקה ב”high tea” בשעה חמש אחר הצהריים בטקסיות בהשראת המורשת הבריטית…
