האיל הקדוש – איל בכור פטר רחם במשק ילדים, ששכחו לפדות ולכן סבל כל חייו. הוא קרס תחת העומס של קרניו המפותלות והארוכות שאותן היה אסור לחתוך. הצמר הארוך והמדובלל שהיה אסור לגזוז גרם לו להיות מאד עצבני במיוחד בימי הקיץ החמים. הילדים שהיו בתורנות האכלה היו צריכים לחשוב על תכסיסים כדי להמלט מהנגיחות שלו. כשהגיע לסוף חייו עשו לו טקס קבורה והוא נקבר בתכריכים כיאה לאיל קדוש.
גלידה במוצ”ש – עם יציאתם של שני כוכבים במוצ”ש השתרך תור ארוך ודחוס מדלת הכניסה של חדר אוכל עד שולחן הגלידה. מאחורי השולחן עמדה האקונומית ומילאה לכל ילד כדור גלידה בגביע וופל. זו היתה הגלידה היחידה שזכו הילדים לטעום בקיץ החם. מי שלא ראה את פניו המאירות והדביקות של הילד לא ראה שמחה מימיו.
ג’נשין – יוד כחול שאינו צורב שנמרח בנדיבות על פצעי הילדים. הנקודות הסגולות לא הוסיפו חן למראה האסתטי של הילד.
“החדר של מריון” ,”הצריף של חנה” ,”הצריף של פומי” – ממלכת הקסמים, המקום השלו, האישי, לכל ילד שכרגע צריך שקט מבית הילדים. מריון תבדל”א, פומי ז”ל וחנה ז”ל ראו בכל ילד עולם ומלואו ועשו הכול כדי למלא את הצרכים המיוחדים שלו.
חליקות שלב מהנה בתהליך הרחצה במקלחת בבית הילדים. הרצפה הוצפה במים וסבון והילדים החליקו להנאתם. במרוצת השנים הפעילות התרחבה לתוכנית קיץ בבית הילדים, ששילבה שעשועי מים ושטיפת הרצפה. זה נהנה וזה לא חסר.
כל בו ילדים – נקודת השיא של השבוע, כל יום שני , 00:17-00:16 .הכניסה מותרת רק לילדים עד כיתה ו’, לאחיהם, להוריהם, לסבא וסבתא וגם לסבתא-רבא.
להסתובב לקיר – פעולה נחוצה להרדמת הילדים בשנת הצהרים בגנים ובבתי הילדים. “תסתובב לקיר”, קריאתה של המטפלת היתה חלק ממאבק ממושך בין הילדים הערניים והמטפלות העייפות.
ליגנין – לפני עידן הטישו הכנו את ממחטות הניר במו ידינו. בתי הילדים הצטיידו ביריעות בד גדולות לבנות ורכות, והמטפלות גזרו את היריעות ריבועים ריבועים על מנת לקנח את אפם הזב של הזאטוטים.
מטפלת – בתור קיבוץ שמרן, אנחנו עדיין עם המטפלת ועם התסמונת. כך נוכל למצוא חבורת נערים מגודלי גוף, מחוברים למסך כלשהו, ולידם בחורה צעירה שתפקידה לאחד אותם סביב מטרה חינוכית ועדיין היא מטפלת בהם (ואולי ההפך הוא הנכון?).
סנופי – כלבה בעלת שם מיתולוגי שהגיעה לגן כל בוקר עם המטפלת הותיקה, וליוותה את ילדי הגן בטיולים, במשחקים ובארוחות. ילדים רבים נגמלו מפחד כלבים בזכות סנופי.
“עולם הילד” – ג’ימבורי “בקטנה”, בעצם עומד לרשות הילדים של אורחי המלון, אך פתוח להנאת ילדי הקיבוץ וגם עוד מקום לעשות בו תורנות.
שמירה וגמירה – שנ”צ וסיום היום בגיל הרך. ובשימוש היומיומי: “את עושה שמירה או גמירה?”.
“שלום לך יב” או בקיצור “שלום לך” – הפקת-על מדהימה של חברת הילדים מכיתה א עד כיתה י”ב, לפרידה ממסיימי י”ב. הגאווה הקיבוצית שלנו על הובלה והרמת ערב תרבות באיכות גבוהה. במה למבט צעיר וקצת ציני על חיינו בקיבוץ. מקור בלתי נדלה לציטוטים ושנינויות. ערב מיוחד בו אף אחד לא נשאר בבית!
שליש שליש שליש – תכשיר תוצרת בית שהומצא למלחמה במכת הכינים. המינון היה שליש נפט, שליש חומץ ושליש שמן שנמרח ביסודיות על הקרקפת. אחרי המריחה הילדים הסתובבו לכמה שעות חבושים בכיסויים שונים ומשונים על מנת לאטום כל פתח מילוט לכינים. לאחר סירוק וחפיפת ראש, מוגר הנגע לכמה ימים.
שלוש ה”חנות” – שלוש חברות בעלות אותו שם (חנה) שהיו מטפלות ותיקות, עמודי התווך בבתי כולל (בתי הילדים של ילדי בית ספר). כל אחת הותירה את חותמה בסיפורי הילדות העוברים מדור לדור.
“שמן דגים” – כבר בעבר המטפלות הכירו בנחיצותה של אומגה 3 המפורסמת. כל ילד שהגיע בבוקר לבית הילדים קידמה את פיו כף מלאה נוזל מגעיל ומסריח בשם הבריאות. טעמו של שמן הדגים עדיין חקוק בזיכרוננו.
